החלטה בתיק תא"ק 17995-08-10

1.         ביום 9.8.2010 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק המבקשים, או מי מטעמם, מדירת "השרת" בבית ספר "מצדה", להלן: "הנכס" , בה מחזיקים הם מיום 1.3.1957 מכח הסכם שכירות .

2.         לטענת המשיבה , הינה בעלת ו/או בעלת זכויות החכירה בנכס ובהתאם להסכם השכירות התחייב המבקש לפנות את הדירה עם סיום עבודתו. לטענתה, המבקש פרש לפנסיה  ביום 1.6.1981 ומשנת 1963 לערך לא שילם דמי שכירות בגינו. לפיכך, טוענת המשיבה, כי אין למבקש כל זכות להמשיך ולהחזיק בנכס שעה שסיים עבודתו זה מכבר, אינו משלם דמי שכירות ואף ביצע הפרות נוספות של הסכם השכירות בגין שינויים שהכניס בנכס.

באשר לרקע הגשת התביעה נטען כי המשיבה הציעה למבקש, לפנים משורת הדין לשיטתה, נכסים חלופיים באמצעות "עמידר" אולם המבקשים סרבו להצעות. לטענתה, השטח נחוץ לצורך קידום פרוייקט פארק המדע.

3.         המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת ורשות להתגונן והבקשות נידונו במאוחד בפני ביום 29/12/2010.

בתגובה לבקשה למחיקת כותרת צירפה המשיבה מסמכים שונים המוכיחים לשיטתה את בעלותה בנכס . צורף נסח רישום בגוש 38005 חלקה 1, המצוי בהליכי הסדר, קרי מדובר במקרקעין לא מוסדרים והנסח מהווה ראייה לכאורה לתוכנו, כפי שמצויין בו.

הנכס רשום על שם רשות הפיתוח וצורף הסכם פיצויים מיום 14.7.1963 בין הרשות לעירייה, המפנה לפסק בורר מיום 24/7/1961 הקובע כי הקרקע הנדונה, אשר כלולה בקרקעות אשר הופקעו בתשי"ב, תשי"ח, תשס"ו , הייתה בבעלות העיריה טרם ההפקעה.

4.         ככלל, לצורך דיון בסדר דין מקוצר ההלכה הפסוקה, מסתפקת בנסח רישום המעיד על בעלות התובע  בקרקע, (ראה בר"ע (ת"א) 1329/02 הינדי נ' מינהל מקרקעי ישראל).

במקרה דנן, נסמכה המשיבה על הסכם שכירות ממרץ 1957 אשר אינו מציין כי העירייה היא בעלת הנכס. עוד נסמכת התביעה על מסמכים המעידים לכאורה על זכות העירייה בנכס, אולם אינם עולים לגדר נכס הרשום במרשם רשמי.

עולה כי גם אם ניתן לראות בהסכם השכירות, אשר מהווה את עילת התביעה, כראיה בכתב לצורך דיון בסדר דין מקוצר, בעלות המשיבה במקרקעין טרם הוסדרה עד תום וכפופה להליכי הסדר אשר טרם הושלמו.

לפיכך, נראה כי הבחירה של דיון בסדר דין מקוצר אינה הולמת את המקרה דנן ולאור גבוליות כשרות העילה להתברר באופן זה, ייבחנו טענות המבקשים.

5.         המשיבה מבקשת, כחלק מעילת התביעה, לסמוך על מכתבים של המבקשים ובני ביתם בהם הודו לכאורה בזכויות המשיבה בנכס. גם אם האמינו המבקשים במצג שיצרה המשיבה אין במכתביהם להקנות למשיבה זכויות או לשלול מהמבקשים טענותיהם לזכות כזו או אחרת בנכס.

6.         מנספחי התביעה, מהבקשות והתגובות עולה כי בישיבת הנהלת העיר מיום 9/2/1992 הוחלט כי על שרתים אשר סיימו תקופת עבודתם לפנות את דירת השירות. סוכם כי ייפנו את הדירה ויופנו לעמידר לקבלת דירה מתאימה.

כך במכתב העירייה מיום 1/11/1993 ,נטען ביחס למבקש:

" הנ"ל החזיק משנת 1957 דירה של "עמידר" בה גר עם משפחתו שכתובתה: שכונה א' 84/1 מול הסופרפארם. עם קבלת תפקיד שרת בית ספר מצדה בשנת 1957 החזיר את הדירה האמורה ותמורתה קיבל את דירת השרת".

נוכח העובדה כי משנת 1992 פעלה המשיבה למציאת פתרון לסכסוך, ללא הצלחה, נראה כי שימוש בתביעה בסדר דין מקוצר מהווה שימוש חסר תום לב בזכויות דיוניות.

טענות המבקשים למתן  רשות להתגונן

7.         הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש, יהודי בן 83 שנה אשר עלה ארצה בשנת 1951 וקיבל

            דירה מעמידר, לטענת המבקש אולץ, לצורך מילוי עבודתו, לוותר על דירת עמידר והוחתם

            על הסכם השכירות מבלי שקרא והבין את תוכנו.